לא אחת אנו מגדילים לעשות, ומאמצים את הספק כאידאולוגיה וכמסווה להתנהגות נמנעת
אבות, א' ט"ז
"רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת" (אבות א', ט"ז)
רבן גמליאל שימש כנשיא הסנהדרין לפני חורבן בית המקדש השני והיה נכדו של הלל. ידוע היה כמתקן תקנות בעניין מעשרות ועיבור השנה וחותר לצמצום תופעת העגינות.
עֲשֵׂה לְךָ רַב – הוראה זו מוּכּרת לנו מדברי יהושע בן פרחיה במשנה ו': "עשה לך רב וקנה לך חבר…". מה נלמד מהופעתה כאן?
לצד הקשרה ההלכתי/ משפטי/דתי, של האמירה, כמדרבנת למציאת "פוסק עליון", טמונה בה לטעמי עצה לחיים: אדם הנתון בדילמה, יחפש ויבחר באופן יזום ואקטיבי מורה דרך / רב ובר סמכא, אליו יחזור ויפנה, בבקשו חכמה והכוונה.
"וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק" – מציאת בר הסמכא מטרתה כאן להתקדם לעבר הכרעה. לדברי רבן גמליאל, ישנם מצבים בהם הספק מעכב ולא רצוי. אז – עלינו להסתלק ממנו ולסלקו.
קביעתו של רבן גמליאל מאתגרת מאוד, במיוחד אותנו, בני תרבות המערב האינדיבידואליסטים, הנשמרים מברי סמכא ובמקביל חווים ספק תמידי בכל הנוגע לקריירה, זוגיות, הורות, מימוש עצמי ועוד… לא אחת אנו מגדילים לעשות, ומאמצים את הספק כאידאולוגיה וכמסווה להתנהגות נמנעת. תופעת ה FOMO – (Fear Of Missing Out – החשש להפסיד הזדמנות) הנה במידה רבה, בבואה ודיוקן של זמננו.
אניטה מורז'אני, שחלתה בסרטן והחלימה ממנו לאחר חווית סף מוות, מדגימה בספרה "מתה להיות אני", את המתח בין הספק לחיפוש המענֶה: "ניסיתי טיפול בהיפנוזה, עשיתי מדיטציה, התפללתי, דקלמתי מנטרות ונטלתי צמחי מרפא סיניים… קבלתי מסרים סותרים מכל שיטה… מהר מאוד מצאתי את עצמי בכלוב הפחד והייאוש…"
במסקנותיה, מן המסע שעברה, מורז'אני קושרת בין חוויית הספק לרגש הפחד (פחד ממוות ומשגיאה בקבלת החלטות) ומדריכה אותנו לתת אמון בממד הרוחני המצוי בכל אחד ואחת מאתנו וללכת הליכה עקבית אחר מודל רפואי אחד ("עשה לך רב"), המוצע על ידי התרבות בה אנו אוחזים. דבריה מהדהדים עבורי את הנאמר במשנה.
לחפש מורה דרך, מכוון אותנו רבן גמליאל, ולסלק באמצעות שיח והיוועצות, התלבטויות מיותרות ומעכבות.
העוסקים בדיני נפשות בכלל ובהתרת עגונות בפרט, יעידו עד כמה אמיצה ורלבנטית קריאתו לשילובם של אמון וענווה עם דחיפוּת ונחישוּת.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(שמות תשפ"ב)